The question of the kashrus of industrial milk still seems to bother a good number of people. I have addressed this question to a certain posek with whom I have a close relationship and who is certainly well-known to readers of this blog. Here is his response on the matter.

נשאלתי בעניין כשרות החלב התעשייתי בימינו אנו כאשר לדעת השואל שיעור הטריפות בין הפרות המשמשות לחליבה הוא גדול ביותר. נניח שהמציאות היא כפי שתיאר השואל וכי בכל אופן מסתמא שיעור הטריפות גדול בהרבה מאחד בשישים.

ביסוד העניין שתי הלכות פסוקות. ראשית כל קיימא לן שעל כל בהמה בודדת חל חזקת כשרות מדין רובא דליתא קמן כמבואר בש"ס בכמה דוכתי. אולם מבואר ביו"ד סימן פא שבתערובת חלב מעדר בהמות אזלינן בתר שיעור הטרפות בעדר באם הוא פחות מאחד לשישים או לא. והנה יש להבחין בין דין זה לבין עניין דנן כי שם מדובר באתחזק איסורא כלומר ששיעור הטריפות בעדר ידוע אבל בעניין דידן אפשר לומר שמאחר וכל בהמה לחוד מוחזק ככשרה ואין לנו ידיעות ברורות לגבי אף אחת מהן שהיא טרפה אין כאן אתחזק איסורא כלל ודבר זה נראה פשוט.

אלא שרב ... רוצה לטעון שבעדר גדול יש להניח כמושכל ראשון ששיעור הטריפות בעדר הוא לערך כשיעור הטריפות בעולם דהיינו גדול מאחד בשישים ולכן חל עליו הדין שנפסק בשו"ע וכתערובת לח בלח של מין במינו בכל מקום. וזאת יש להבין שטענה זו מבוסס על כלל ידוע מחכמת הסטטיסטיקא המכונה חוק המספרים הגדולים ועל פיו באמת שיעור הטריפות בעדר הוא מסתמא לערך כשיעור הטריפות בעולם וככל שהעדר גדול יותר כך יותר מסתבר שהשיעור בעדר מתקרב לזו שבעולם. אלא דא עקא שגם לפי חכמת הסטטיסטיקא אין הדבר מוכרח אלא מסתבר ביותר ואף שלמעשה הרי קשה להעלות על הדעת שלא יהיה כך על כל פנים נראה שאתחזק איסורא אין כאן.

אלא שצריך עיון שמא בכל זאת יש לומר שכאשר יש רוב בכל אחד ואחד בעניין מסויים שכשהעניין חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים כך שמן הסתם פעם אחת יהיה מן המיעוט באופן כמעט ודאי שבעניין כזה לא ניזיל בתר רובא בכל אחד ואחד אלא שנחשוש למיעוט איסור כפי שמסתבר שיש כאן. וניחזי אנן מה הדין באמת במקרים כאלה.

הנה הפוסקים כבר דנו בזה בכמה דוכתי. ואף שכל הסוגיות האלה עניינן רובא דאיתא קמן ועניין דנן רובא דליתא קמן לענ"ד אין נפקא מינא לדינא כפי שנראה להלן.

ראשית כל יש לחלק בין דינים שונים של רובא דאיתא קמן ולא הרי זה כהרי זה. דין רדא"ק מייתי לה מאחרי רבים להטות לעניין סנהדרין וגם לעניין כל דפריש מרובא פריש כגון בתשע חנויות ומצא מושלך. ואף דקשה ליה להגר"א וסרמן איך למדין מעניין של הכרעה כמו סנהדרין לספק במציאות כגון תשע חנויות יסוד אחד לדינים האלה דהיינו כשיש יחידים לכאן ולכאן ניתן לייחס מעמד הרוב לכל המכלול וממילא לכל אחד ואחד. ומבואר ברש"י בגיטין שמהאי קרא מייתי לן גם דין ביטול חד בתרי. ואף דקשה ליה להגר"ש שקאפ איך למדין מדין פריש החל על החתיכה שפרשה לבד לדין ביטול החל על כל התערובת משמע מדברי רש"י שם שגם דין ביטול נגזר מאותו יסוד. בכל אופן פשיטא דשני דינים ברדא"ק יש כאן דהיינו פריש וביטול.

ויש להבין שלא בכל מקרה שיש יחידים לכאן ולכאן ניזיל בתר רובא. אלא כשיש יחידים לכאן ולכאן ולא נתפרקה החבילה ולא פרש חתיכה וכד' לפני לידת הספק וגם לא חל דין ביטול מכל סיבה אז מייחסים למכלול מעמד חדש לא כשרה ולא נבלה ועל כגון דא נאמר כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואין זה מדין ספק אלא מדין ודאי.

והנה גם בדין ביטול וגם בדין פריש אנו מוצאים שהקדמונים דנו במקרים בהם אנו סומכים על הרוב כמה פעמים עד שרחוק לומר שבכל פעם הרוב מתקיים באמת ובכל זאת בכל הני דוכתי אזלינן בתר רובא בכולם.

ראשית כל, נעיין במקרה של ביטול חד בתרי. גם אם על כל חתיכה אפשר לומר שהוא מהרוב וכי נוכל לומר כך על כל החתיכות. אלא שלשיטת הראש כך נאמר וז"ל חד בתרי בטל ונהפך איסור להיות היתר ומותר לאוכלן אפילו כולן כאחת עכ"ל וכן בעניין הדומה קצת לענייננו קובע הרא"ש שאחרי ביטול ביבש אין צורך בששים כדי לבטל לח בלח מאותו תערובת וז"ל נראה דאם בשל שלשתן כאחד או בשלן עם חתיכות אחרות דהכל מותר ולא אמרינן נהי דכל זמן שהוא יבש הוא בטל ברוב מ"מ כשבשלו נפלט טעמו ואוסר דלא מצינו דבר המותר לאוכלו שיהא צירו אסור עכ"ל. ואף לשיטת התוס' רי"ד שבחד בתרי אסור לאכול כולם מ"מ מותר לאכול שנים ומשמע מדבריו שבתערובת תשע נבלות בעשר כשרות מותר לאכול עשר אף שלא מסתבר שיאכל בדיוק עשר הכשרות אלא שכל עוד אין הכרח שיאכל נבלה אין כאן איסור ודו"ק.

וכן בעניין פריש מצינו בזבחים עג: שאם פרשו מתוך עדר שיש בו שור הנסקל כמה שוורים ולקחו אחד אחד וס"ד דרבא לאסור כשיקרבו עשרה בבת אחת ונדחו דבריו שכן אם נאסור בהא הרי יוצא שמגיסא אסירי וכדברי רש"י שם וכי מאחר שמשכו ולקחו אחד אחד לבדו ובנידנוד דכל חד דאמר דמרובא פריש ושחטן וקבל דמן במגיס בחזקה שהוא כשר חוזרים ומצטרפין השחוטין להיות רוב ולהיאסר עכ"ל ופשוט שזה ליתא. והנה גם עניין זה דומה לענייננו ולאחר שנקבע שכל אחד אחד כשר מטעם פריש פשוט שגם תערובת הדם מותרת ולא שייכי בהך מילתא כללי ביטול דלח בלח.

אלא שיש להקשות מהסוגיא בזבחים שם ממה שאמרו שמא יבאו י' כהנים בבת אחת ויקחו ומשמע שבהך אסור ונראה לכאורה שאף שעל כל אחת ואחת היה אפשר להתיר ע"פ כל דפריש מ"מ אין לומר כך על כל העשרה ועל פניו זה סותר היסוד בדברינו. אבל אין זה נכון ופירוש הדברים הוא שבלקחו בבת אחת אין כאן פריש כלל וע' ביומא פד: ודו"ק.

ושמא יש לומר שכל מה שהבאנו שאחרי הכרעה ברוב בכל אחד לחוד שוב אין מקום לפקפק במקרים חוזרים לומר שא"א שיהיה בכולם מן הרוב שכל זה אינו אלא ברובא דאיתא קמן כמו בכל הני דוכתי אבל ברובא דליתא קמן אין לומר כן. ולכאורה יש יסוד לדבר ממה שמצינו שר"מ חייש למיעוטא ברובא דליתא קמן אבל ברובא דאיתא קמן אף ר"מ מודה שלא חיישינן למיעוטא כפי שמוכח בתוספות ביבמות סז: ד"ה אין חוששין ושם קיט. ד"ה כגון ועיין גם במרדכי לחולין פרק הזרוע אות תשלז.

ובאמת לשיטת ר"מ יש מקום לסברא זו שכן ר"מ סובר שרדל"ק אינו אלא הנהגה ולכן אינו אלים טפי מחזקה דמעיקרא שגם אינו אלא הנהגה. אבל לשיטת החכמים רדל"ק משמש כהכרעה ולא כסתם הנהגה ולפעמים ברדל"ק אין אפילו לידת הספק כגון במקרים שסוקלין ושורפין על החזקות ואדרבא רדל"ק אלים טפי מרדא"ק שכן מצינו ברדא"ק שאין הורגין על ספק וע' ברמב"ם הל' איסורי ביאה טו:כז.

היוצא מדברינו שאחר הכרעה ברוב בין רדא"ק ובין רדל"ק אין לפקפק וגם אם נזדקק להכריע ע"פ אותו רוב פעמים הרבה כך שלא מסתבר כלל שבכולם האמת היא ע"פ אותו רוב בכ"ז הדין הוא ע"פ הרוב בכל אחד ואחד ואף אם בסופו של דבר נמצא שיש תערובת לח בלח אין כללי לח בלח חלים כלל שהרי הוכרעו הספקות קודם לכן. וכן בענייננו כל עוד לא נשחטו הפרות ונמצאו טרפות מעמידין כל אחת ואחת על חזקתה ואין כאן איתחזק איסורא כלל ואין כאן תערובת לח בלח כלל.

ומרוב טרדות אין לי פנאי להאריך אבל הנראה לי בעניין זה כתבתי והוא נראה לי פשוט.